תינוק נוסף נדבק בהרפס עקב שיטת מציצה בפה בברית המילה שלו. התינוק הובהל לבית החולים מיד לאחר שהוריו הבחינו בזיהום מפושט באזור איבר המין.
במהלך האשפוז במחלקת הילדים במרכז הרפואי בני ציון בחיפה, הנגעים התגלו כתוצאה של נגיף ההרפס, שנתגלה גם בחוט השדרה של התינוק.
מוכרחים להפסיק את שיטת מציצה בפה, עכשיו. אין שום סיבה שמנהג זה יימשך. אך מה שמטריד עוד יותר הוא מספר מומחי הרפואה והמוהלים היוצאים להגנתו.
ערוץ 7 ראיין את הרב ד"ר דורון לדווין, מוהל מוסמך למעלה מעשרים שנה, שקבע כי "הדרך היחידה להוכיח כי המוהל העביר את הנגיף לתינוק תהיה על ידי התאמת הדנ"א של נגיף ההרפס הנמצא בפה של המוהל עם זה שמזהם את התינוק".
אילו לדווין היה דן באשמת מוהל בבית משפט, הצהרתו הייתה נכונה. במקרה זה, עלינו ליצור קשר ישיר בעזרת שלל השיטות המדעיות העומדות לרשותנו. אך הסטנדרטים שלו גבוהים מדי כשמדובר בהגנת חיי תינוק על פי ההלכה היהודית.
לדווין דורש מעל ומעבר למה שגדולי ישראל רבים פסקו שהכרחי. רשימת הדמויות הרבניות החשובות שהתנגדו לשיטת מציצה בפה אינה קצרה: רב שמשון רפאל הירש, החת"ם סופר, רב יוסף סולובייצ'יק והרב עובדיה יוסף הם רק מספר מועט. אחד מהם לא דרש קישור מדעי מפורש כדי להתנגד למנהג. הם זיהו את דפוס המוהל המדביק ילדים בקהילותיהם וקבעו שמותר לעשות מציצה עם פיפטה או גאזה.
בנוסף לרשימה זו, ישנם רבנים המבינים שסוגיה זו חורגת משימור המסורת. הרב הרשל שכטר, ראש ישיבת ישיבה יוניברסיטי, הצהיר שאין לעשות מציצה עם מגע ישיר בפה. הוא מציין שאלו המייחסים באופן שגוי את מעשיהם לשמירת המסורת מפספסים את הנקודה. המסורת, קובע הרב שכטר, תמיד האזינה למדעי הרפואה. ולמרות חוסר הוודאות של סיבת המחלה, אנו עדיין פוסקים נגדה מכיוון שאנו מקלים בכל העניינים האחרים כאשר דנים בחיים ומוות.
מפליא שדיון זה עדיין נמשך בעידן שלנו. עניין זה נעשה הרבה יותר מסוכן מאז נגיף הקורונה. אנו יודעים שהנגיף מועבר דרך רוק. אנו לובשים מסכות גם כשאנו נמצאים במרחק מטר וחצי אחד מהשני. לכן, לא נדרש עיון רב להבין שטעות להמשיך את שיטת מציצה בפה, במיוחד באקלים הנוכחי.
הרבנות הראשית ואנוכי מסכימים לעתים רחוקות. אך מאז פרוץ המגיפה, הם למעשה התקרבו צעד אחד לעמדתי. בתנאים רגילים הם מעודדים מגע ישיר בפה אך משאירים את ההחלטה הסופית למוהל. בתפנית מפתיעה, הרבנות פרסמה לאחרונה מכתב לכל המוהלים שלהם, בו הם מייעצים שימוש בפיפטה סטרילית עקב הנגיף. עלי לשבח אותם על נקיטת פעולה נועזת זו. כפי שעולה במקרה האחרון, יש מי שהחליטו להתעלם מהנחיה זו.
הנימוק החזק ביותר נגד מציצה בפה בצל הקורונה הוגש לאחרונה על ידי הרב אשר וייס. בפורים האחרון הוא דיבר על נושאים הקשורים לקורונה, ונושא המציצה הועלה לדיון. תחילה הוא ציין שצינור סטרילי שווה מבחינה הלכתית לפה. אף שהוא לא פוסק כך בזמן שאין נגיף, יתכן שלסברה ישנה תוקף תמיד. למעשה, הרב שמעון שוואב, ראש לשעבר ברויאר קהילה, בדיוק עשה את זה. הוא היה ידוע כמורה למוהלים להשתמש בצינור זכוכית למציצה כדי להמחיש את השוויון הזה.
הרב ד"ר דורון לדווין טען נקודה נוספת בראיון שלו שרלוונטית לדבריו של הרב וייס. הוא ציין ש"בארץ, כ-8 מתוך 100,000 תינוקות נדבקים בהרפס ילודים. מתוכם שניים בלבד מיוחסים לברית מילה." מידע זה יכול להוביל להנחה שגויה מצד הקורא. אפשר היה לחשוב, 'מכיוון שהדבקות הרפס ילודים ממציצה בפה כל כך נדירה, הוא לא אמור להשפיע על הפסיקה ההלכתית'. אולם הרב וייס חולק על נקודה זו.
בדיון הכללי בנושא הקורונה, הדיין וייס הסביר היבט מהותי בסוגיות חיים ומוות. בכל הנוגע למקרי מוות הניתנים למניעה, איננו מחשבים ניתוחים סטטיסטיים. אם אין אלטרנטיבות אחרות, אנו מביטים במספרים ומחליטים אם פעולה מסוימת מותרת. אבל אם ניתן היה למנוע את המוות ולא היינו נוקטים באמצעי הזהירות הנחוצים, שגינו שגיאה חמורה. בכל הזדמנות אפשרית, עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי למנוע זאת.
כל כך פשוט למנוע מקרים אלה של הרפס ואין ספק שאם המנהג היה מסתיים, חיים היו ניצלים. איש אינו דורש הכחדה מוחלטת של המנהג. הפתרון של שימוש בצינור הוא הטוב משני העולמות; ניתן להמשיך את המסורת בצורה בטוחה עבור כל הגורמים המעורבים. זה הוא ניצחון דו-צדדי דתי אמיתי.
---
זה הופיע לראשונה כאן